תיאור האל כבורא עולם לא באקט חד-פעמי אלא כפעולה מתמשכת. האל הוא זה הנותן נשמה לעם ולא האלילים. האל מופיע כגואל העם למרות חטאיו.

 

 ..... חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.  כה וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵב.א וְעַתָּה כֹּה-אָמַר יְהוָה, בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל:  אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה.

הדימוי המרכזי של עם ישראל : אישה עקרה שנעשה לה נס והיא יולדת בנים רבים , וכאישה עזובה או כאישה עניה שאין לה שום תקווה ונחמה. בפרשה ישנה הבטחה להיפוך בגורלה

 

הקשר של ההפטרה לנוח הוא בפסוק הבא:

 

 

כלומר: כשם שה' הבטיח לנוח כי לא יביא יותר מבול לארץ כך הוא מבטיח לעם כי לא יביא יותר חורבן לעם וכי החורבן הוא רגע אחד בלבד שלאחריו צפוי לעם עתיד מזהיר.

 

העם פונה אל הנביא בתחושהכי ה' עזב אותם והם אינם מוצאים את דרכם אליו.

 הנביא משיב : וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי.  ט אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ.  י אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי. 

 

העם אומנם חטא אך ה' לא יזכור את חטאותיו, הוא יסלח לעם ויגאל אותו

 

נבואת נחמה שבה הנביא מבטיח שה' יתגלה לעם  ויחייה וינחם אותו.

 

 

אנו שומעים ציטוט של  קולו העייף והמיואש של העם שמרגיש לאחר החורבן זנוח ורחוק מאלוהים. הנביא  במהלך הפרק מתאר את האל בכל עוצמתו ואונו דבר המבטיח לעם הגנה וישועה.

גם כאן מדומה העם לאישה שבעלה עזבה. הנביא מתאר בצבעים חיים את הגאולה ושיבת ציון :

כבכֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. כגוְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי. {ס}

אלוהים הוא זה שינחם את העם . הפרשה מכילה תיאורים של האל נוטה שמים ויוסד ארץ , ויחד עם זאת תיאור של סבל העם ועונשו . לבסוף מופיעה הבטחה לגאולת ציון :

זמַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב--מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן, מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. חקוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ:  כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן. טפִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם:  כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם. יחָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹיִם; וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. {ס}

פרק שדימוי האור הפותח אותו מבשר על תיאור זוהר ואופטימי במיוחד של העתיד הצפוי לעם עם הגאולה.

 

א קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח.  יד וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל-מְנַאֲצָיִךְ; וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהוָה, צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.  טו תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה, וְאֵין עוֹבֵר; וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם, מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר.  טז וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם, וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי; וְיָדַעַתְּ, כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ, אֲבִיר יַעֲקֹב.