באחת השבתות, תוך כדי הקריאה בהפטרה, עברה בי מחשבה שאני מבינה מעט מאוד את הכתוב בהפטרה וכמה זה חבל. חשבתי כמה אני נהנית לשמוע את ההפטרה כאשר הטקסט מובן לי למשל ירמיהו ל"א , וכמה זה נשמע סינית או קריאה חסרת משמעות כאשר הדברים בלתי מובנים.
מכאן עלה במוחי הרעיון שטוב נעשה אם בשנה מסוימת נתמקד , כקהילה לומדת, בהפטרות.
ולכן למרות שפרשת נוח היא פרשה מרתקת, ולמרות שהיה לי רעיון מעניין לעיסוק בנושא המצוי בה, לאחר התלבטות והתייעצות , החלטתי לוותר על אותו נושא ולעסוק בהפטרות ובנביאים שאת דבריהם אנו קוראים.
דברי היום הם מעין מבוא כללי להבנת ההפטרות. אני מתנצלת בפני אותם חברי קהילה שדברי יראו להם מיותרים , ואני בטוחה שיש רבים כלו. יחד עם זאת אני בטוחה שיש גם חברים שהדברים יעזרו להם לעשות סדר ויקלו עליהם את הבנת ההפטרות והרקע שלהם .
כידוע, ההפטרות לקוחות מספרי נביאים ראשונים ואחרונים.
נביאים ראשונים הם יהושוע ,שופטים , שמואל וספר מלכים . ספרים אלו אינם מכילים נבואות , למרות שמם, אלא סיפורים היסוטריוגרפיים, כלומר מספרים ומתארים את ההיסטוריה החל מתקופת הכיבוש וההתנחלות ועד חורבן בית ראשון. ספרים אלו נקראו נביאים מפני שרצו להדגיש כי הם כתובים ברוח הקודש ונכתבו על ידי נביאים.
רוב ההפטרות לקוחות דווקא מנביאים אחרונים שנקראים גם נביאי הכתב,
ולמה הכוונה במושג זה? נביאי הכתב הם אותם נביאים שדבריהם נכתבו ונשמרו ונערכו והם מופעים כספרים שלמים . לדוגמה ירמיהו ישעיהו וכן הלאה. רוב הספרים הללו אינם מכילים סיפורים או מכילים מעט מאוד . רוב הפרקים הם נאומי הנביאים .
התופעה של נביאי הכתב החלה במאה ה-8 לפני הספירה.
לפני המאה השמינית , בני ישראל היו עם של חקלאים שחיו חיים פשוטים , מנסים להאחז באדמתם לאחר תקופה ארוכה של נוודות.
רק במאה השמינית החלה תקופה של שיגשוג כלכלי והתבססות שיחד עמה החלה גם התעשרות של שכבות מסוימות כמו מקורבים לשלטון ,אנשי הצבא, אנשים שהחלו לעסוק במסחר ועוד.
הפערים הכלכליים והחברתיים שנוצרו הם בעצם הרקע לפעולתם של נביאי הכתב. הנביאים יצאו בשצף קצף כנגד השכבות העשירות והמנצלות.
התכנים העיקריים של דבריהם :
חוסר ההגינות בפערים החברתיים.
הפערים החברתיים הם חטא מבחינה דתית והם גם מחלישים מבחינה מדינית.
טענות כלפי הציניות של העשירים שעבודת האלוהים שלהם אינה טהורה וכנה.
טענות קשות על עבודת אלילים.
קבוצת הנביאים מהמאה השמינית הם: עמוס והושע שניבאו בישראל , ישעיהו הראשון (בן אמוץ) שניבא על יהודה ומיכה שניבא גם על ישראל וגם על יהודה.
קבוצה שנייה של נביאים הם אלו שניבאו בסוף תקופת בית ראשון ובמהלך הגלות הראשונה.
הנביאים הנמנים עם קבוצה זאת הם ירמיהו שהחל לנבא בשנת 627 לפנה"ס , כ-40 שנה לפני חורבן בית ראשון ואחר כך ליווה את העם גם לאחר החורבן ורצח גדליהו בן אחיקם.
יחזקאל שהיה כהן וירד בגלות מיהודה לבבל ועיקר נבואותיו הן לגולי בבל , וישעיהו השני שפעל לאחר הגלות , כנראה בארץ ישראל, וניבא אל שארית הפלטה המעטה שחיה אז בארץ.
התוכן המרכזי של קבוצת נביאים זאת שונה מאוד מהתוכן של הקבוצה הקודמת.
לאחר החורבן ובזמן הגלות מצב העם קשה מאוד :המשבר של הגלות הוא משבר קשה בכמה רבדים.
קודם כל במובן הפשוט והמובן מאליו : משברם של אנשים שנעקרו מאדמתם , שטולטלו ועונו והיו צריכים להתחיל מאפס במקום זר ובלי זכויות .
אך הגלות הייתה כנראה מלווה גם במשבר רוחני ואמוני עמוק: לא רק העם נוצח אלא על פי האמונה של אותם הימים גם האל העומד מאחורי העם המנוצח, פרוש הדבר שלא הצליח להגן על עמו.
ואם כך מסבירים את הגלות אין טעם להמשיך להאמין באל הזה ואין טעם להמשיך להיות שייך לעם הזה.
דרך המחשבה הזאת , שהייתה מקובלת במזרח באותה תקופה, הובילה את כל העמים המוגלים לאיבוד מוחלט של זהותם הלאומית אמונתם הדתית . כך נעלמו גם עשרת השבטים הצפוניים שירדו בגלות אשור כ150 שנה לפני יהודה.
הנביאים הם המנהיגים הרוחניים הלוקחים על עצמם תפקיד ראשון במעלה בחשיבותו: לשמור על קבוצת הגולים המיואשים הזאת כעם הממשיך להאמין בהתחדשותו וחזרתו לארץ.
הד למאמץ אדיר זה נוכל לשמוע בנבואות הנחמה הרבות המשולבות בהפטרות.
בהמשך דברי היום נוכל לראות מאמץ זה כפי שמופיע בספר ישעיהו.
קבוצה שלישית ואחרונה של נביאים הם הנביאם האחרונים חגי ומלאכי, שפעלו עם ראשית שיבת ציון והתחלת בניין בית שני. התוכן המרכזי של נבואותיהם קשור לישוב המחודש של הארץ ובניין בית המקדש. תהליך זה היה קשה והיה צורך רב בעידוד.
אחריהם פסקה הנבואה.
מכיוון שההפטרה שלנו היא מישעיהו אמקד את המשך דברי לישעיהו.
כמה מלים על ישעיהו הראשון והשני:
ספר ישעיהו מתחיל בנבואותיו של ישעיהו בן אמוץ שפעל במאה השמינית וליווה את מלכי יהודה באירועים היסטוריים דרמאטיים . כמו גלות ישראל על ידי אשור בשנת 722 ומסע סנחריב בשנת 701 .
פרקים מ-ס"ו בישעיהו משויכים לנביא אחר שפעל לאחר החורבן כשברקע אנו שומעים על ירושלים שחרבה, על גלות העם ,על סבל ותלאות הגלות והתקווה לשיבת ציון.הכורש מלך פרס ניזכר בפרקים מד, מה : האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים, ולאמור לירושלים תיבנה והיכל תיוסד, כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפני גויים ומתני מלכים אפתח לפתוח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו. בפרקים אלו ניתן לשמוע על ניצחון כורש על בבל , מחריבת ירושלים. וכן אנו שומעים הד להצהרת כורש בדבר בנין ירושלים. המלך כורש אף נקרא משיח אלוהים בפי ישעיהו.
ישנו הבדל סגנוני בולט וגם הבדל בהשקפה התיאולוגית , הבדלים אלו תומכים בהשערה שלפנינו שני נביאים שונים.
הרבה מאוד הפטרות לקוחות מישעיהו השני .
ההפטרות מישעיהו השני:
הפטרת פרשת בראשית- ישעיהו מ"ב
תיאור האל כבורא עולם לא באקט חד-פעמי אלא כפעולה מתמשכת. האל הוא זה הנותן נשמה לעם ולא האלילים. האל מופיע כגואל העם למרות חטאיו .
..... חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. כה וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵב. א וְעַתָּה כֹּה-אָמַר יְהוָה, בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל: אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה.
הפטרת פרשת נוח – ישעיהו נ"ד
הדימוי המרכזי של עם ישראל : אישה עקרה שנעשה לה נס והיא יולדת בנים רבים , וכאישה עזובה או כאישה עניה שאין לה שום תקווה ונחמה. בפרשה ישנה הבטחה להיפוך בגורלה
ז בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. ח בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה. {ס}
הקשר של ההפטרה לנוח הוא בפסוק הבא:
ט כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ--כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר-בָּךְ. י כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה--וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, יְהוָה. {ס}
כלומר: כשם שה' הבטיח לנוח כי לא יביא יותר מבול לארץ כך הוא מבטיח לעם כי לא יביא יותר חורבן לעם וכי החורבן הוא רגע אחד בלבד שלאחריו צפוי לעם עתיד מזהיר.
הפטרת לך לך –ישעיהו מ'
העם פונה אל הנביא בתחושה כי ה' עזב אותם והם אינם מוצאים את דרכם אליו.
הנביא משיב : וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. ט אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. י אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי.
הפטרת ויקרא- ישעיהו מ"ג 21-מד
העם אומנם חטא אך ה' לא יזכור את חטאותיו, הוא יסלח לעם ויגאל אותו
כא זְכָר-אֵלֶּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי-אָתָּה; יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד-לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי. כב מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ; שׁוּבָה אֵלַי, כִּי גְאַלְתִּיךָ. כג רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי-עָשָׂה יְהוָה, הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ, פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל-עֵץ בּוֹ: כִּי-גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר. {ס}
הפטרת ואתחנן- ישעיהו מ
נבואת נחמה שבה הנביא מבטיח שה' יתגלה לעם ויחייה וינחם אותו.
נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. ב דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ. {ס}כז לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. כח הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע: אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ.
אנו שומעים ציטוט של קולו העייף והמיואש של העם שמרגיש לאחר החורבן זנוח ורחוק מאלוהים. הנביא במהלך הפרק מתאר את האל בכל עוצמתו ואונו דבר המבטיח לעם הגנה וישועה.
הפטרת עקב –ישעיהו מ"ט
גם כאן מדומה העם לאישה שבעלה עזבה. הנביא מתאר בצבעים חיים את הגאולה ושיבת ציון :
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֤א אֶל־גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל־עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֤יאוּ בָנַ֨יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה׃ כג וְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹֽמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶ֚רֶץ יִשְׁתַּ֣חֲווּ לָ֔ךְ וַֽעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֨עַתְּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵבֹ֖שׁוּ קֹוָֽי׃ {ס}
הפטרת ראה- ישעיהו נ"ד שתי הפטרות אלו כלולות בהפטרת נוח
הפטרת כי תצא
הפטרת שופטים –ישעיהו נ"א 12
אלוהים הוא זה שינחם את העם . הפרשה מכילה תיאורים של האל נוטה שמים ויוסד ארץ , ויחד עם זאת תיאור של סבל העם ועונשו . לבסוף מופיעה הבטחה לגאולת ציון :
מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶֽהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃ ח ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֨יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהוָ֖ה צִיּֽוֹן׃ ט פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ י חָשַׂ֤ף יְהוָה֙ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}
הפטרת כי תבוא- ישעיהו ס'
פרק שדימוי האור הפותח אותו מבשר על תיאור זוהר ואופטימי במיוחד של העתיד הצפוי לעם עם הגאולה.
ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃
וְהָֽלְכ֨וּ אֵלַ֤יִךְ שְׁח֨וֹחַ֙ בְּנֵ֣י מְעַנַּ֔יִךְ וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ עַל־כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ כָּל־מְנַֽאֲצָ֑יִךְ וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עִ֣יר יְהוָ֔ה צִיּ֖וֹן קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ טו תַּ֧חַת הֱיוֹתֵ֛ךְ עֲזוּבָ֥ה וּשְׂנוּאָ֖ה וְאֵ֣ין עוֹבֵ֑ר וְשַׂמְתִּיךְ֙ לִגְא֣וֹן עוֹלָ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃ טז וְיָנַקְתְּ֙ חֲלֵ֣ב גּוֹיִ֔ם וְשֹׁ֥ד מְלָכִ֖ים תִּינָ֑קִי וְיָדַ֗עַתְּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַֽעֲקֹֽב׃
הפטרת ניצבים- ישעיהו ס"א 10 -ס"ב
שוב נבואת נחמה הממחישה את הכבוד והעושר הצפוי לעם והנקמה שיעשה האל באותם גויים שהיו אויבים כמו אדום .
לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶֽחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרֽוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֨גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישֽׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃ ב וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃ ג וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהוָ֑ה וצנוף (וּצְנִ֥יף) מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃ ד לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹֽא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃ ה כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃ ו עַל־חֽוֹמֹתַ֣יִךְ יְרֽוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֨דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה
המוטיבים העיקריים בדברי ישעיהו השני:
דימוי העם לאישה- עני, סוערה, אלמנה או עקרה . לא די בכך שהעם הוא כמו אישה שמטבעה היא בעמדה נחותה, אלא שמעמדה של האישה הוא הנמוך והשפל ביותר בחברה, אישה במצב מצוקה ומשבר.
דגש חזק על כוחו האדיר של האל כבורא עולם ושולט בכל הטבע. כוח זה כולו מגוייס כדי לטפל בעם ולעודד אותו.יתכן שהייתה מחשבה בעם כי כישלונו וסבלו נובע מכך שהאל שמגן עליו אינו חזק דיו מול אלים אחרים. תיאורו עוצמתו של אלוהים נועדו להזים מחשבה זאת.
אומנם העם חטא בעבר אבל חטא זה נסלח וכופר על ידי הסבל הרב שהעם עבר. עכשיו לאחר שמלאה סאת הסבל עומד העם לפני תקופה מזהירה ונהדרת שבה לא יסבול יותר אלא יהיה בשיאו מכל הבחינות.
חלק מהצלתו של העם כרוך בניצחון על העמים, היפוך במעמד של העם בין הגויים.
לסיכום:
בגלל קוצר היריעה התייחסתי בדברי רק לסריקה חטופה של מכלול העולם של הנביאים שאת דבריהם אנו קוראים בהפטרות.
אם נתעמק יותר בהפטרה נוכל לעמוד בפרוט רב יותר על יופיו של כל פרק על עולם הדימויים העשיר , פניני הלשון המבטאים את היצירתיות של כל אחד מהנביאים. כמו כן נוכל להתעמק יותר בהקשר ההיסטורי המיוחד שבו כל פרק נאמר וכיצד בחרו הנביאים להגיב לשאלות הרוחניות והמעישיות שבפניהם עמדו במצבים יחודיים.
נעלה על נס את תרומתם הענקית של הנביאים בעיצוב פרשנות דתית יחודית לאירועים ההיסטוריים , פרשנות שהותאמה לצרכים המיוחדים של כל דור: למשל ההסבר כי עם ישראל חטא ולכן נענש , ולכן באו האסונות של הגלות על העם, פרשנות זאת איפשרה לעם להמשיך להאמין באלוהים למרות התבוסה שנחל בהגנה על עמו, וכמו כן איצלה את העם לפשפש במעשיהם.
|
