דרשה – פרשת נח

חושך באולם, הוילון עולה, הסרט מתחיל. זו הקרנת בכורה וכולנו די נרגשים.
על המסך נראים בני אדם במבט מלמעלה. הם מתנהגים ברשעות, גונבים, משקרים, חומסים. המצלמה מכוונת למעלה לשמים, שם אלוהים מתרגז למראה עיניו. ברקע נשמע קולו של המספר:

בראשית פרק ו
וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:
(ו) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: אנו נבהלים, חרדים, יראים, אבל המספר ממשיך:
(ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה': (ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:
תקווה חדשה מפעמת בליבנו – נהדר, זה סרט עם HAPPY END! על המסך בתקריב נח, התיבה, בע"ח-
ואז מבול- סטודנטים לקולנוע מספרים שגשם בסרטים הוא תמיד סימן לתפנית בעלילה. לאחר המבול נשמע שוב קול המספר:

בראשית פרק ח
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:
(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: (יז) כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ <הוצא> הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ:
(יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: (יט) כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה: על המסך אנו רואים איך מן התיבה פורצים להם באושר נח ובני ביתו, זוגות זוגות של חיות: אריות, נמרים, זברות. איזה סרט יפה- נח, משפחתו, בעלי החיים – כולם שרדו! המספר ממשיך:
(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ:
(כא) וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ – אנחנו עושים לעצמנו קאט! ומדמיינים את המשך דברי אלוהים: ויאמר ה' אל לבו: כל הכבוד לנח, איזה צדיק, טוב עשיתי שמחיתי את שאר בני האדם. אוי, איזה עולם נפלא יצרתי! אבל אנו חוזרים למציאות למשמע ה' האומר: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:
מה? לסוף הזה לא ציפינו, הרי כך בדיוק התחיל הסרט! הכתוביות רצות על המסך, הצבוע כעת בכל צבעי הקשת, האור נדלק באולם אבל אנחנו ישובים עדיין בכסאותינו. מבולבלים? מאוכזבים? בכל מקרה, מבטיחים שלא נקח את הסרט בDVD! אבל אנחנו לא היחידים, גם ה' מאוכזב ומבטיח שלעולם לא יראה עוד את הסרט הזה.
כיאה להקרנת בכורה, בתום הסרט אנו מוזמנים לשיחה עם הבמאי. בין השואלים גם אני מרימה את ידי ושואלת:
נח צדיק תמים נבחר לתפקיד הראשי משום שהיה שונה משאר השחקנים ומשום שמצא חן בעיני המפיק- מה הוא עשה לא נכון שגרם למפיק להבין שהוא בעצם כמו כולם?
אם אשחזר את מה שראיתי בסרט הרי שנח נכנס לתיבה צדיק, יצא ממנה צדיק ורק לאחר שהקריב קרבנות הבין ה' שיצר האדם עדיין רע. אם יורשה לי, אדוני הבמאי, אני מבקשת להוסיף ולברר עוד שני עניינים: לגבי הקורבנות ולגבי היצר.

עניין ראשון- אני מבינה מהסרט שהקרבת הקורבנות היא הגוררת את המסקנה של אלוהים שיצר האדם רע מנעוריו. מדוע? האמת שאכן קשה בעיני שיתקבל על הדעת, שלאחר שנה יחד בתיבה סגורה, מסוגל נח להרוג את בעלי החיים האלו ברגע שיוצאים לחופשי. חיזוק לעמדה זו אני מוצאת בביקורת הסרטים של מבקר הסרטים הנודע מדרש תנחומא, שספר כי על הסט נוצרו קשרים יפים בין נח לבע"ח וכי הוא הדיר שינה מעיניו על מנת להאכיל כל בעל חי במזון המיוחד לו. להוסיף על כל זאת, נח כלל לא נצטווה להקריב קורבנות ועשה זאת ביוזמתו.
איני מבינה גם מדוע נח בוחר בכלל באקט של הקרבת קורבנות- הלא לא על כך החריב ה' את הארץ, אלא על התנהגות חברתית בלתי מוסרית. אני חושבת שנח לא עשה תחקיר רקע לפני שנכנס לדמות.
עניין שני שעולה מן הסרט- יצר האדם- המבול לא הצליח לשטוף אותו, טבע האדם נשאר כשהיה. אם כך, של מי האחריות עליו?

בכתבה שהתפרסמה בשבת שעברה על הסרט "בריאת העולם", ציינה העיתונאית בראשית רבה, ואני מצטטת:
בראשית רבה (וילנא) פרשה א
ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות, התורה וכסא הכבוד נבראו, האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות....א"ר בנאי העולם ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה.
אני מנסה להבין, אם התורה נבראה לפני העולם- איזו תורה זו הייתה- עם החטאים או בלי החטאים? אם זו התורה שאנו מכירים- עם החטאים, אזי היצר כלל לא באחריות בני האדם- זה טבוע בהם עוד לפני שנולדו.

מצד שני אני זוכרת סיפור משעשע שסיפר לי חברי היקר "אור הגנוז" על רבי פנחס מקוריץ. הוא מספר כך:
"אור הגנוז", רבי פנחס מקוריץ
בא רבי פנחס לבית המדרש וראה שהתלמידים שהיו שקועים בשיחה נבהלו לבואו. שאל אותם: במה אתם משיחים? אמרו: רבי, אנו מסיחים בדאגתנו שיצר הרע רודף אחרינו. אל תדאגו, השיב, עדיין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך, שהוא ירדוף אחריכם. לפי שעה אתם רודפים אחריו".

שאלתי אותו – אם אלוהים כל יכול, מדוע ברא אותנו עם יצר הרע. במקרה באותו רגע עבר במקום מדרש תנחומא, אותו מבקר סרטים נודע וענה לי:
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בראשית סימן ז
ואם תאמר למה ברא יצר הרע? אמר הקב"ה: אתה עושה אותו רע. למה?... תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז' פעמים עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן אתה ממתקן לצורכך, יצר הרע המסור בידיך – על אחת כמה וכמה.
היצר הוא באחריותנו? יכול להיות שזה נכון? זו פעם ראשונה שאמרו לנו את זה. האמת זה די מסתדר עם גרסת הבמאי – הגרסה הלא מצונזרת, בה לאחר העברת האחריות על היצר לאדם, נותן אלוהים לראשונה מצוות, על מנת שירסנו את היצר. אלוהים מבין שאם נוח הרג כל כך בקלות מבעלי החיים שהיו איתו בתיבה, הוא לא ימנע מלעשות זאת בעתיד ולכן אין טעם לאסו לגמרי, אבל ניתן להטיל מגבלות מרסנות-למשל, לא לאכול על (עם) הדם אלא רק בשר מבושל, כנראה על מנת שבשול הבשר, אשר לוקח זמן, יספק שהות לחשוב פעמיים אם ההרג אכן נחוץ. בנוסף, החשש מכך שמי שהורג בקלות בעלי חיים עלול להתבלבל בין דם לדם ולהרוג בקלות גם בני אדם, גורר הגבלה גם על דם האדם.

אדוני הבמאי, הסרט נפתח ומסתיים עם יצר הרע אך אין כאן חזרה מיותרת. אני מבינה שיצר הרע בתחילה היה באחריות אלוהים ורק לאחר שאלוהים משלים עם כך שיצירתו אינה מושלמת ולעולם לא תהיה, מעביר את האחריות על היצר לידי האדם. אז מה תפקיד המבול? המבול הוא עדיין נקודת המפנה בעלילה, אך אינו מסמל, כפי שחשבנו, את התקווה לשינוי טבע האדם, אלא דווקא את ההשלמה עם טבע האדם

עכשיו אני גם מבינה מה אמורה להזכיר לנו הקשת.

ההצגה נגמרה, הדלתות נפתחות, אנחנו יוצאים לרחוב ואני חושבת לעצמי שלפעמים אין כמו צפייה בסרט טוב בשביל להבין תורת חיים.