"ונברכו בך כל משפחות האדמה"
אברהם ומשפחות האדמה בפרשת וירא

ספר בראשית הוא ספר שמטווה את הדפוסים הבסיסיים הארכיטיפים , בו נטמנים הזרעים, בו מונחים היסודות של הדברים שיבוא ויתפתחו, כשם שהאירועים בילדותו של האדם הם התשתית להתפתחות אישיותו בעתיד.

השאלה על זהותו המתגבשת של אברהם בספר בראשית מתייחסת לשלושה היבטים מרכזיים: יחסיו עם האלוהים, יחסיו עם משפחתו ויחסיו עם כל בני האדם האחרים שאינם משפחתו הקרובה. שלושת היבטים אלו באים לידי ביטוי בברכה של אלוהים בראשית פרשת "לך לך" : המברך הוא האל וההבטחות נוגעות למתן זרע ולמעמד מיוחד בקרב "משפחות האדמה".

איזו מערכת יחסים יוצר עמם אברהם, כיצד תופס הכותב המקראי את יחסי הכוחות המתהווים בין ישראל והעמים , דרך המשקפים של אותם יחסים ראשוניים שמתוארים בפרשה שלנו.
אני אנסה לבדוק את הנושא בפרשה שלנו ובסיפורים מקבילים וסיפורי בבואה .

פרק י"ח מורכב משני סיפורים שבהם אברהם בולט בצדיקותו המופלגת : סיפור ראשון: אירוח המלאכים המדגים את הקפדתו היתירה של אברהם בנושא הכנסת אורחים, והסיפור השני שבו אברהם מתווכח עם ה' על מספר הצדיקים המצדיק אי השמדת סדום , סיפור המדגים את חוש הצדק העמוק והאכפתיות של אברהם כלפי אנשי עיר שאין לו דבר עמם.
פרק י"ט העוסק בסיפור סדום ועמורה יוצר הקבלה ניגודית חריפה בין מעשיו של אברהם להתנהגותם של אנשי סדום : ההפרה הבוטה שלהם את חוקי הכנסת האורחים לעומת התנהגותו של אברהם אל אורחיו . הזילזול שלהם בחיי אדם מול האיכפתיות של אברהם והנחישות שבה הוא מנסה להציל כל נפש.
אנשי סדום, הפכו לסמל של החטא , אך במה בעצם היה חטאם ?
מדוע לא סיפרו עליהם שגנבו, שרצחו, שפצעו?
האם פגיעה מינית היא חמורה יותר מכל מה שהזכרנו קודם?
מדוע מאשימים אותם דווקא בחטאים מיניים?
התשובה לכך יכולה להילמד אם נשווה את סיפור סדום ועמורה לסיפור נוח והמבול.
הבסיס להשוואה הוא שבשני הסיפורים ישנם חטאים חמורים שבעקבותיהם אלוהים מביא הרס וחורבן מוחלט. בסיפור המבול אלוהים משחית את כל העולם שברא ואילו בסיפור סדום רק עיר אחת.

מעבר לדמיון כללי זה נוכל לראות נקודות הקבלה נוספות :

החטא הנזכר לפני המבול ,אולי מפני שהוא החטא הכבד ביותר, הוא שבני האלים לוקחים לעצמם נשים מבנות האדם, ואולי יש הקבלה בין תיאור זה לבין בני סדום המנסים לקחת (במובן המיני כמובן) להם מלאכים .
מיד לאחר ההתערבות האלוהית – המבול בסיפור אחד וההפיכה בסיפור השני , מופיע שוב סיפור שיש בו חטא מיני וגילוי עריות. בסיפור בפרשה שלנו – בנות לוט השוכבות עם אביהן ואילו בסיפור המבול בני נוח ובעיקר חם , המכסים את ערוות אביהם. ועל פי הפירוש הכוונה כאן למעשה סדום ממש.

בראשית ט/18-29
וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן-הַתֵּבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן. יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ. כ וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם. כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ. כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ. כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.
E:My Documentsleahדברי תורהדבר תורה פרשת וירא1.doc

כה וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.
בראשית י"ט' 30-38
וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה--הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן. לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם. לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי: הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם. {ס}

הדמיון בין שני הקטעים בולט: בשני המקרים אחרי ההפיכה נשארו שלושה : הורה ושני אחים. בשני המקרים האב שותה יין ולאחר מכן נעשה מעשה של גילוי עריות ע"י הבנים הבנות ללא ידיעתו של האב.
בשני המקרים הצאצאים שנולדים ממעשה זה שלגילוי עריות הם העמים הקרובים, המסוכנים והשנואים על בני ישראל: חם הוא אבי כנען, ואילו במקרה שח לוט הנולדים הם מואב ועמון, שעליהם נאמר : "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי, לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם" (דברים כג 4)
מכן ניתן להבין את מגמתם של הסיפורים -לשמש אטיולוגיה לנחיתתם של העמים הללו עוד בטרם נולדו. עצם הורתם בחטא ובניאוף. ומעיד על כך מדרש שם קדום הקושר בין השם מואב וסיפור הלידה : לא מואב אלא מֵאב " כי מאבי נולד.." וגם השם בן עמי , שמו של הבן השני שנולד, מרמז על כך שנולד לה מאביה, קרובה , מעמה- בן עמון .
ניתן לראות גם במקומות נוספים את המגמה לקשור את הדופי שבמואבים למעשים מיניים למשל בבמדבר כ"ה ששם מסופר על מעשה הזנות של בני ישראל עם בנות מואב E:My Documentsleahדברי תורהדבר תורה פרשת וירא1.doc
ובמקומות נוספים.
עד עכשיו ראינו בפרשה שהעמים הזרים המתוארים בה הם עמים שחטאים כבדים, בעיקר בעלי אופי מיני רובצים עליהם , ואילו אברהם , מצטייר כצדיק גמור בעל מעלות אנושיות גבוהות ביותר.
אבל לסיפור בני נוח ובנות לוט יש גם סיפור בבואה ,כלומר סיפור הדומה בכמה פרטים אבל הפוך במשמעות . כוונתי היא לסיפור רות המואביה.
מהם קווי הדמיון? שוב יש לנו הורה , והפעם אם , עם שתי נשים- הפעם כלות .שוב יש אסון כבד שהוא בגדר הפיכה- מות הבעל ושני הבנים. כמו בנותיו של לוט גם הנשים בסיפור ברות מנסות לפתור בעיה של היעדר זרע. גם על בועז ,כמו על לוט ונוח , נאמר ששתה לפני שהלך לישון :" ויאכל בועז וישת וייטב לבו ויבוא לשכב בקצה הערמה.." (רות ג 7) וכן נאמר שקרא לרות " בתי ".
על רקע הדמיון הזה בולט השוני: השוני בהתנהגותה של ה"בת" . היא אמנם רוצה לפתור את בעיית היעדר הזרע אך בשונה מבנות לוט העושות בעורמה וללא מודעותו של האב, רות עושה רק מעשה סמלי: "גילוי מרגלותיו" של בועז שמתפרש לא כמעשה מיני ממש, ואחר כך ממתינה שיתעורר. רות אינה עושה דין לעצמה ואכן בועז קם ומברך את רות בחיבה , בשונה מנוח שמקלל את בנו לאחר שנודע לו המעשה בבוקר.
סיפורה של רות הניב פירות של ממש – ביבמות נקבעה הלכה שנשים מואביות ועמוניות ראויות לבוא בקהל ישראל והאיסור המופיע בתורה חל רק על הגברים.(יבמות ח' 3) המדרש מדגיש כי חידוש זה בא ממעשה רות , שהרי הגואל הקרוב מבועז סירב לגאול את רות מפני שלא ידע שנתחדשה הלכה זאת.
לסיכום: ראינו שסיפור בנות לוט בפרשה שלנו, מחובר לרשת של סיפורים מקבילים המדגישים את נחיתותם של העמים השכנים אך אולי בתקופה מאוחרת יותר התפתח גם סיפור בבואה, כלומר סיפור שמתבסס על התשתית של סיפורים המגנים את המואבים אך הופך את משמעותם לחלוטין .
סיפור מקביל נוסף לסיפור סדום ועמורה הוא סיפור פילגש בגיבעה. זהו גם כן סיפור בבואה מפני שהוא מקביל אבל הפוך במשמעותו: אם בסיפור סדום החוטאים הם אנשי סדום ואברהם הוא הצדיק , הרי בסיפור פלגש בגבעה אנשי גבעה, צאצאיו של אברהם עושים כמעשי סדום, ובאירוניה מסופר
וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב, לִינוּ-נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ, וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ. י וְלֹא-אָבָה הָאִישׁ, לָלוּן, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד-נֹכַח יְבוּס, הִיא יְרוּשָׁלִָם; וְעִמּוֹ, צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים, וּפִילַגְשׁוֹ, עִמּוֹ. יא הֵם עִם-יְבוּס, וְהַיּוֹם רַד מְאֹד; וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל-אֲדֹנָיו, לְכָה-נָּא וְנָסוּרָה אֶל-עִיר-הַיְבוּסִי הַזֹּאת--וְנָלִין בָּהּ. יב וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנָיו, לֹא נָסוּר אֶל-עִיר נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה; וְעָבַרְנוּ, עַד-גִּבְעָה. יג וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ, לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת; וְלַנּוּ בַגִּבְעָה, אוֹ בָרָמָה. יד וַיַּעַבְרוּ, וַיֵּלֵכוּ; וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ, אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן. טו וַיָּסֻרוּ שָׁם, לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה; וַיָּבֹא, וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף-אוֹתָם הַבַּיְתָה, לָלוּן. טז וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן, בָּא מִן-מַעֲשֵׂהוּ מִן-הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם, וְהוּא-גָר בַּגִּבְעָה; וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, בְּנֵי יְמִינִי. יז וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הָאִישׁ הָאֹרֵחַ--בִּרְחֹב הָעִיר; וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא. יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית-לֶחֶם יְהוּדָה

כידוע , מה שקורה להם בעיר גבעה, הוא גרוע בהרבה ממה שקרה בסדום , שהרי אנשי סדום ביקשו להוציא אליהם את האורחים " למען נדעם", אך כיוון שהאורחים היו מלאכים הם עצרו את אנשי סדום ורוע כוונתם לא התממש אלא העיר נהפכה ונהרסה. לא כן במקרה פילגש בגבעה. כאן אנשי גבעה ביקשו להוציא אליהם את הפילגש לאותן מטרות כמו שביקשו אנשי סדום, ואכן הפילגש הוצאה ל"שימושם " של אנשי הגבעה. בסוף אותו לילה הייתה הפילגש מוטלת על סף הבית מתה.
כמו במקרים נוספים בתנ"ך גם כאן הנער יודע טוב יותר מאדונו . ההמלצה של הנער ללון ביבוס , הלא היא ירושלים, שהייתה באותה עת עיר יבוסית , היא המלצה שמתבררת כנכונה . מה היה יכול להיות יותר גרוע ממה שקרה להם בגבעה, עיר ישראלית "כשרה" השייכת לשבט בנימין?

ועתה נחזור אל הרצף של הפרשה שלנו. אמרנו שבפרשה מצויים שני סיפורים שהמגמה המוצהרת שלהם היא להשחיר את פני העמים הנוכרים ולעומתם מצטייר אברהם כצדיק מופלג. אבל איך נסביר שבפרשה מצויים עוד שני סיפורים הרבה פחות מחמיאים לאברהם , למען האמת , סיפורים שמעוררים המון ספקות ביחס לצדיקותו והכוונה היא לסיפור "אחותי את" .

אם קוראים סיפור זה בהקשר וברצף שבו הוא משולב שמים לב שבסמיכות לסיפור זה מובאים מעשים העוסקים בגילוי עריות ומעשים מיניים לא לגיטימיים המאפיינים את העמים הנוכריים. ואולי גם סיפור אחותי את נועד לאותה מטרה: להראות שאברהם פועל בתוך מציאות שבה אם יגיע לגרר עם אשתו הוא מצוי בסכנה כבדה , שיגרם לה רע, כפי שכמעט קרה למלאכים בסדום . רמז לכך ניתן למצוא בהסבר של אברהם למעשיו: " כי אמרתי רק אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" . כגר משולל אברהם חסות משפטית , והרוצה לפגוע בו ,אינו צפוי לעונש מכוח החוק , לפיכך רק יראת ה' לבדה יש בה כדי להרתיע אדם מלפגוע באברהם. ואברהם לא בטוח כלל שיש יראת ה' שתגן עליו , משום כך נוקט אברהם באמצעי שהוא מכיר מתוך התרבות שממנה הוא בא על מנת להגן על עצמו והיא לומר ששרה אחותו. על פי תעודות שנמצאו בנוזי ( צפון מזרח עירק, המאות ה-14,15 לפני הספירה ) אדם המכריז על אשתו כעל אחות הופך אותה לבת חסותו הנתונה להגנתו ,"טאבו" . אם מישהו בטעות היה נוגע בה הוא היה צריך לפצות את הבעל בפיצוי כספי. רמז לכך ניתן למצוא בדברי שאברהם :" כאשר התעו אותי אלוהים מבית אבי ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל מקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא" (כ' 13)
במצרים ובכנען המנהג הוא הפוך: דווקא כשהייתה הכרזה שמדובר באחןת אפשר היה לקחת אותה לאישה. על כן מלך גרר מרשה לעצמו לקחת את שרה לאישה.
כלומר שמבחינתו של אברהם הוא נמצא בקרב עמים שתרבותם זרה לו והוא חווה אותם כנוהגים במנהגים זרים ולא לגיטימיים , ובתוך מציאות זאת הוא מנסה לשרוד ולשמור על חייו וחיי אשתו.
יש סבירות גבוהה למחשבה שסיפור זה לא נועד להעביר ביקורת על מוסריותו של אברהם אלא להמשיך במגמה הבולטת של הטרסט להעביר ביקורת על " משפחות האדמה" .
גם סיפור גירוש הגר שאנו מתקשים לעכל בשל התנהגותו הלא אבהית, לא אחראית ולא מוסרית של אברהם נועד להשחיר את פני ימעאל והעמים שיצאו ממנו , שהרי אלוהים אינו מגנה את אברהם על התנהגותו. הוא אמנם מרחם על ישמעאל , שולח מלאך ומציל אותו ומקים ממנו עמים, אך אברהם בגירושו בעצם ממלא אחר תוכניתו של אלוהים , שבה לישמעאל יש תפקיד צדדי בלבד.
נשאלת השאלה מה מטרתה של המגמה להשחיר את פני העמים ולהבליט את " צדיקותו" של אברהם?
בפרשה הקודמת פרשת "לך לך" ה' הופך מאל שמתייחס באופן שווה לכל האנושות לאל שבוחר לעצמו אדם אחד, עם אחד, שבו יטפל באופן מיוחד. התהליך הזה התרחש מפני שה' התייאש מהמחשבה שכל האנושות יכולה לעמוד בציפיות הגבוהות שלו, ולכן הוא מצמצם את ציפיותיו לקבוצה מוגדרת.
לגבי נוח יש רמז לסיבה שהוא נבחר , אך לגבי אברהם לא מוסבר למה ה' בחר בו. על כן בפרשות העוסקות באברהם ישנו הסבר כפול לבחירה : מצד אחד מעלותיו של אברהם ומצד שני חסרונות העמים האחרים שסובבים את אברהם. תיאור העמים הללו עובר מהקיצוני ביותר בסקלה: סדום, עד מלך מצרים בפרק י"ב או מלך גרר הפרק כ', שהם לכאורה טובים, אך גם הם חומדים את שרה ולוקחים אותה לארמונם. קרובים יותר לסדום עומדות בנות לוט , המייצגות את היחס כלפי העמים השכנים לישראל: עמון ומואב.

ראינו שעל אברהם הוטל תפקיד של אב המון גויים , שכל משפחות האדמה היו אמורות להתברך בזכותו , הוא מתבלט לטובה בכך שהוא מממש את תוכניתו של אלוהים , אך נשאלות ועולות שאלות מוסריות רבות לגבי תוכנית זאת ולגבי הדרכים בהן אברהם מממש אותה.
כמו כן , ראינו שבספרים מאוחרים כמו רות ושופטים ישנו ניסיון לאזן את התמונה על ידי סיפורי מראה שהופכים את המשמעות של הסיפורים בפרשה שלנו.
בכל מקרה ניתן אולי לראות את בפרשה שלנו את השורשים של התפיסה העצמית של עם ישראל כעם נבחר ושונה, נעלה וטוב יותר מהעמים האחרים , למרות חולשתו היחסית . המורכבות והתערובת של רגשי עליונות המעורבים בנחיתות פרוסה לעיני המתבונן במצבו של אברהם בספר בראשית.

לאה אלמליח

מבחינה צורנית בולטת בפרשה שלנו תופעה של סיפורים שיש להן מקבילות וסיפורי מראה או סיפורי בבואה. בדברי אתעכב על מקבילות אלו ואשתמש בהם ככלי מרכזי להבנת הפרשה שלנו .
סיפורי מראה בבואה הם סיפורים שיש בהם מצד אחד יסוד חזק של דמיון, שיוצר את הבסיס להשוואה, מצד שני יש בין שני הסיפורים יחסים של היפוך.
כל סיפורי המראה שאעסוק בהם קשורים לנושא שלכאורה הוא צדדי בפרשה שלנו. ברור שהנושאים המרכזיים בפרשה הם יחסיו של אברהם עם אלוהים ועם משפחתו.
אך לעניות דעתי קיים נושא שלישי , יחסיו של אברהם עם העמים הסובבים אותו, השכנים שבקרבם בחר אברהם להשתכן כ"עולה חדש"